כבר לא ילדים – אך עדיין מאשימים את ההורים.
פעמים רבות אני שומעת על כך שבני אדם מטילים את האשמה על אי הצלחה בנקודות מסוימות בחייהם בהווה, בהורים שלהם ובחינוך שקיבלו בילדותם. זה נכון ששורשיו של האדם מעצבים את דמותו וחייו, לעתים גם אופיו של האדם מושפע מהתרבות שספג בילדותו מהוריו ומהסביבה, שבה גדל וחיי את חייו. האדם בהחלט מושפע מהתרבות של אבותיו, אולם השפעה זו אינה מוחלטת והיא ניתנת לשינוי.. ואני חוזרת על כך - ניתנת לשינוי, כיוון שזוהי הנקודה החשובה ביותר במה שאני הולכת לכתוב עליו ולשתף אתכם.
באחד המחקרים האחרונים הוכח כי מערכות של רגש , אמונה ותודעה משפיעות על ביטוייו של הצופן הגנטי המולד. כלומר לא משנה מאיזה רקע גנטי הגעתם , זה לא אומר שאם הגעתם מרקע , מגנטיקה מסוימת , זה משהו החלטי , מקובע משהו שלא ניתן לשנות. מחקרים מוכיחים היום שאפשר אפילו גנטיקה לשנות באמצעות רגש, אמונה ותודעה.
בני אדם מאשימים את ההורים שלהם בכך שלא הצליחו להגשים את עצמם , בגלל החינוך והאמונות שקיבלו מהם בילדותם. זוהי אמונה , ומחשבה מוטעית המגבילה וחוסמת את הדרך קדימה. זוהי פגיעה עצמית ביכולת ובאינטליגנציה שלנו. בלי קשר לעבר יש גם מי שמאשימים את בני הזוג שלהם , הילדים , האחים , בתקיעות ובאי יכולת להתקדם ולהגיע למימוש עצמי. אני מאמינה שכאשר באמת רוצים לשנות משהו זה אפשרי. החיים הם דינמיים מאד, ולעתים מפותלים עד מאד. ובתוך הפיתולים הללו עלינו לעשות את הבחירות שלנו ולעתים קרובות הן גם לא קלות. אך בואו נצא מנקודת הנחה שכל דבר ההופך להיות קל ושגרתי הוא גם משעמם. דווקא העיקולים, הפיתולים והאתגרים הם מה שהופכים את החיים למעניינים יותר. היציאה המאתגרת מנקודת הנוחות- היא זו שמכניסה את העניין בחיים? זוהי דעתי בכל אופן... ואני גם אומרת שבעצם מי שלא בוחר , זו גם בחירה. הדבר החשוב ביותר הוא לדעת ולהבין שהחיים תמיד הולכים קדימה , לא אחורה . גם עם בזמן מסוים חיינו התפתלו מאד הם בכל זאת המשיכו , כך הוא טבע העולם. גם כשהשנים עוברות וחולפות להן אפשר להמשיך לחיות את החיים כקרבן, להמשיך ולהאשים אחרים במסכנות שלנו בהווה. אבל אפשר גם לבחור אחרת ולהחליט שהבחירה היא שלנו בלבד. ואפשר גם לשאול , האם כל מה ששמענו והפנמנו מהורינו שלנו , זו האמת הבלעדית? האם זה באמת נכון? האם מה שהורי סבנו, לימדו את הסבים שלנו ,שלימדו את הורינו שלימדו אותנו בילדותנו ...זו האמת האחת והיחידה? ? אני אוהבת , מכבדת ומעריכה מאד את השורשים שלי , את ההורים שנולדתי אליהם שגידלו אותי באהבה ובמסירות רבה. למדתי והפנמתי המון ערכים נהדרים , אבל אני גם מודעת לכך שהם לימדו אותי את מה שהם ידעו הכי טוב, מה שהם הניחו שהוא הטוב ביותר עבורי. וכך גם אתם.
בעידן של היום כשכל העולם פתוח בפנינו , כשהעולם כולו הוא רשת גלובלית אחת גדולה המאפשרת לנו ללמוד , לצמוח ולהתפתח תוך כדי לגימת קפה , מול המחשב הנייד כשכל הידע העולמי, העצום מונח/פרוש לפנינו. אפשר ללמוד על חוכמה עמוקה ואינסופית רבת שנים, של תרבויות ואנשים, אשר שינו את פני ההיסטוריה והעולם, אנשים שחצו אוקיינוסים אדירים , הקימו מדינות, רשתות , ערים, המציאו את כל הדברים שאנו צורכים ומשתמשים בהם בכל יום ובאופן מובן מאליו. המכונית הראשונה ,שבזכות העקשנות של הנרי פורד- לרובינו יש היום מכונית פרטית. על האור בביתנו – תודה לאדיסון ממציא הנורה הראשונה. תודה גם לאחים רייט שהניחו את התשתית לטייס – בזכות התמדתם הרבה אנו יכולים היום לטוס ולהגיע לכל מדינה בעולם. תודה לכל מי שפיתח את רשת האינטרנט, המחברת אותנו לכל מאגרי הידע העצומים. והאינסופיים. רובינו מקבלים את כל מה שיש בחיינו כמובן מאליו. אותי זה מדהים בכל פעם מחדש כמות המידע העולמית, הזורמת אל חיי בלחיצת כפתור קטנה אחת ,תוך כדי לגימה בנחת מהקפה שלי.
אז אמרו לי אתם, האם זה הגיוני להיאחז רק באמת האחת והיחידה שעברה מדור לדור והופנמה בנו בילדותנו ? והפכה להיות לחלק מהאישיות שלנו. פגשתי אנשים שעדיין דבקים באמונות לא מקדמות עוד מתקופת ילדותם , נעוריהם. ומתוך עקשנות, לא יכולים להרפות והם חיים בתוך מציאות שלעתים מגבילה חוסמת וחונקת אותם. האם לא עדיף לקחת החלטה ולהחליט להרפות, לשחרר? אהבו את המורשת והערכים שלכם, אך היפתחו גם לאמיתות ותובנות אחרות, היו מוכנים ללמוד גם מהדרך הארוכה שעשו בני אדם חכמים ודגולים, ששינו את פני ההיסטוריה העולמית. אנשים שאנו מביטים בהם היום בהערצה.. זה לא בא להם בקלות , הם לא שונים מאתנו, גם הם חוו בחייהם פיתולים תסכולים וכאב . הם הצליחו כי הם חשבו אחרת , דרך החשיבה שלהם הייתה שונה , חשיבה שהובילה אותם לנקוט בפעולות ממוקדות ושהפכה אותם לגאונים שהם. לשאוב מהאנשים הללו ידע עוצמתי - כלל עולמי. וללמוד מהדרך שעשו ושהפכה אותם למופלאים וגאונים היא הדרך הפשוטה והקלה ביותר ל התפתחות ולצמיחה אישית.
אני מכבדת ומוקירה מאוד את המסורת והשורשים שלי, את הוריי היקרים והאהובים שתמיד יישארו בלבי . ואני חושבת שעל כל אדם להעריך ולהוקיר את שורשיו מהם הגיע. אבל יחד עם זאת אני גם בודקת ביסודיות כל אמונה מגבילה בחיי. פותחת את הקשרים שלה , אומרת לה תודה שהיית איתי במשך שנים ארוכות , עכשיו אני משחררת אותך לדרכך, לטובת אמונה ומחשבה חדשה המכניסה אור רב יותר לחיי.
ולסיום 2 סוגיות חשובות שאינני יכולה שלא להזכירן.
כעס על הורים הנובע מפגיעה והתעללות, הוא כעס מוצדק – הפתרון לכך הוא לסלוח להם. הסליחה שלכם כלפיהם, היא לא כי הם צודקים. בשום אופן אסור להורים להתעלל בילדם.. אבל אתם רוצים להמשיך הלאה. זו עובדה שקרתה בעבר הרחוק שלכם . נסו להבין מה הייתה הסיבה לכך? האם ההורים שלכם עברו התעללות בעצמם , או אולי ילדותם הייתה קשה במיוחד? ייתכן וגדלו על כתפי הבורות וכשהפכו בעצמם למבוגרים הם המשיכו בדרך שהוריהם חינכו אותם. נסו להבין את הרקע שלהם וכשתבינו זאת, גם יהיה לכם קל יותר לסלוח להם .אתם סולחים להם למענכם , למען עצמכם. .כשאתם סולחים אתם בעצם מרפים מהאחיזה ומההתעללות העמוקה שלהם בכם שנמשכה שנים רבות בנפשכם., ובכך אתם משחררים את העבר. מה הטעם לאחוז במה שכבר לא רלוונטי להווה.
סוגיה שניה היא הפחד מפני שינוי- קל לנו להאשים את ההורים שלנו כשאנו מפחדים לעשות שינוי כלשהו בחיינו. במקום לקחת אחריות ולבצע שינוי שיעלה אותנו למדרגה גבוהה יותר בחיינו. יש אנשים שקופאים במקום, ומאשימים את הסביבה והעבר באי התקדמות. "היו לי אילוצים בחיים שמנעו ממני לעשות את מה שחלמתי לעשות במשך 5, 10, 20, 30 , 40 שנה". אנשים אלה חיים את אותה המנגינה שנה אחר שנה. מכירים את הסיפור על אשת לוט שהפכה לנציב של מלח כאשר היא הביטה לאחור? אל תהפכו את עצמכם לנציב של מלח, הביטו קדימה , אל תאשימו את ההורים שלכם במגבלותיכם בהווה , הוקירו אותם באהבה , זכרו את העבר ואת כל הערכים שקיבלתם מהם. אל תוותרו על חייכם הרשו לעצמכם להיפתח לאפשרויות חדשות , לצמוח , לגדול להתפתח – זה אפשרי בכל גיל ובלי קשר לגנטיקה.
שלכם בכבוד ובאהבה צופית.
